גלעד (גילי) הבן מספר

בנערותי עסקתי בספורט, הייתי אצן מקצועי ואלוף הארץ לנוער בתחרויות רבות.
אני זוכר את "מרוץ מגנס" סביב האוניברסיטה בירושלים, בעיקר משום שאבי, ישראל ישעיהו, בה לצפות בי בתחרות, שבה גם זכיתי במדליית "אלוף מגנס". למחרת הופיעה כותרת בעיתון: "מי אמר שאין ספורט בכנסת"... .
אבי תמיד היה שותף לכל דבר שהתרחש בחיינו.
לא אשכח את הימים, בהם היינו קמים בשעה 4 בבוקר, כשהייתי בתיכון, כדי ללמוד תנ"ך. ידעתי בזכותו את כל הפרושים. בתיכון למדו רש"י וגורדון ועם אבא הוספתי ולמדתי רד"ק ומצודת ציון. גם בתנ"ך הפכתי לאלוף.

כשהייתי בן 15, נסעתי בטיול מאורגן עם הורי לשוודיה. הבנות השוודיות ראו בי מראה נדיר ויוצא דופן בגלל צבע עורי ולכן רצו בקרבתי, דבר שמאוד הכעיס את אבי ועשה הכל כדי למנוע ממני קשר עם בנות המקום. למרות הכל, זכור לי טיול זה כחוויה מיוחדת במינה.
בבגרותי השפיעו עלי מאוד אירועים פוליטיים שאבי היה קשור בהם.
בחירתו ליו"ר הכנסת הייתה כרוכה בהתמודדות רצינית כנגד יצחק נבון. אבי זכה לתפקיד היו"ר ומעמד הכתרתו בכנסת היה מרגש ביותר.
בתפקידו כיו"ר, פתח אבי מדי שנה את חגיגות יום העצמאות בהר הרצל. טקס זה היה מרגש ביותר ואני עם כל המשפחה נכחנו בו בהתמדה. דבריו של אבי תמיד גרמו לי להתרגשות.