נעמה בתו מספרת

...כדי לכתוב על אבי, ישראל ישעיהו ז"ל, יש צורך בכתיבת ספר שלם. חייו האישיים הינם מסכת אדירה ומרתקת, ומקומם בין דפי ההיסטוריה של בוני המדינה ומקימיה.
לכן אספר רק דברים אחדים מן החיים במשפחה כל כך מיוחדת, עם אבא כל כך מיוחד.
אבי, למרות פעילותו האינטנסיבית והענפה, שמר מקום נכבד למשפחה ולמסורת. כמובן יחד עם אמי, שהלכה אתו לאורך כל הדרך.
החגים בביתנו, לא יישכחו לעולם. החגים היו למסיבות. תמיד הצטרפו לחגיגה, בני משפחה וידידים והשמחה הייתה גדולה מאוד.
בחג הסוכות, נהג אבי להכין טבעות מענפי דקל, לכל אחד מאתנו.
בחג הפסח, היה מכין לילדים יין צימוקים וגם למחרת ליל הסדר, חגגו שנית עם כל הקרואים וכולם נהנו מחוויה בלתי נשכחת.
כל שבת, גם היא הייתה אירוע חגיגי. כולנו היינו מסובין סביב השולחן. אבי נהג לומר "בני כשתילי זיתים סביב שולחני" וכך היה.
בתום הארוחה החגיגית, היה אבי פותח את פרשת השבוע וכולנו קוראים בה ודנים בה.
עד היום, אני נדהמת מהיכולת שהייתה לו, להעניק לכל אחד מאתנו תשומת לב ואוזן קשבת. בשעות היום ובשעות הלילה, בכל שאלה ובכל בעיה, ידעתי שאני יכולה לפנות אליו ולקבל תשובה שלה נזקקתי.
מילדותי ועד בגרותי, תמיד לקח אותי לאירועי תרבות בכלל, ואירועים של יהודי תימן בפרט.
אני זוכרת בילדותי מפגש עם רבני רחובות, בו אני ואחי הבכור נתלווינו אל אבינו.
המארחים הגישו ארוחה תימנית מסורתית, שמעולם לא ראיתי כמותה וזאת משום שהגברים ישבו על כריות שהונחו על מחצלת, ובאמצע הוגשה קערה ענקית עם "עסיד", תבשיל תימני שעשוי מקמח, ולצידו מרק וחילבה.
זקני העדה אכלו בידיהם, כשהם מגלגלים את העיסה וטובלים במרק והחילבה.
משום הרגלי הביתיים לאכול בסכין ובמזלג, נדהמתי ואפילו נרתעתי מן המחזה. רק אחר שנים רבות הבנתי, שזה היה מן "פונדו" חברתי, אשר היה מקובל בתימן.
אהבתי לארץ ולנופיה, נבעה מן העובדה שהרביתי לטייל עם אבי ואמי ברחבי הארץ, מן הילדות ועד הבגרות.
זכורני שהשתכשכנו במימי נחל הדן ובפעם אחרת בימה של טנטורה, חוף דור וכך ביקרנו באתרים רבים אחרים.
טיולים בארץ, היו חלק בלתי נפרד מחיינו.
אבי, נראה לי כמעט תמיד מחייך. פניו קרנו וטוב לבו ריגש אותי.
גם כשהפכתי להיות אם בישראל, זכיתי לנוכחותו של אבי בכל שלב בגידול בני ובתי. את בני רענן, לקח איתו לאירועים שונים. עם בתי לילך, היה יושב יחד ליד שולחן הכתיבה, כשהוא כותב את מאמריו והיא כותבת ומציירת ונועצת בו בכל דבר.
האהבה שהעניק לילדיי, גרמה להם ולי אושר רב. הייתה תחושה, שכל עוד הוא חי, הכל יהיה בסדר !...