שבות תימן

הובא לדפוס על ידי ישראל ישעיהו ואהרון צדוק.

בהוצאת "מתימן לציון", תל אביב. תש"ה.

תמונות מתוך הספר:

תכשיטים: מלאכת מחשבת של יהודי תימן

חיילים מיוצאי תימן, קבוצת תימנים בשבי הגרמנים

משלחת יהודי חבאן לעדן

 

 

מתוך הספר  "שבות תימן"
יצא לאור ב-1945
פרק א'
עִם הספר

 

זכה שבט יהודי תימן שחוקרים ואנשי מדע מצויים עתה אצל חקירתו יותר משהם מצויים אצל חקירת שאר שבטי ישראל שבארצות המזרח. יתכן כי אחת הסיבות לכך היא ששבט זה הוא אחד משבטי הגולה המעטים אשר קשריו עם מרכזי הגולה היהודית לא היו מרובים ביותר. אמנם בתקופות קדומות שונות בזמן התלמוד ובתקופת הגאונים, בימי רס"ג והרמב"ם ואח"כ בפרשת שבתי צבי וגם בדורות האחרונים, נודעו חוטי קשר בין שבט גולי תימן לבין גדולי הגולה וחכמי ישראל שמחוץ לתימן. בעיקר אמורים הדברים לגבי הגולה שבמזרח, מבבל עד מצרים. אבל קשרי גלות תימן עם ארץ ישראל ועם חכמיה, קשרי העלייה אליה והישיבה בה, היו מרובים וחזקים מקשריהם עם מרכזי התפוצות.

מיעוט הקשרים בין יהודי תימן לבין מרכזי הגולה נגרם בעיקר מחמת בדידותה הגיאוגרפית והמדינית של ארץ תימן במשך מאות שנים, מאז החל שלטון הכליפים. משום חוסר קשרים אלה, נעטף גורל יהודי תימן במעטה אגדה סתום. הרצון שהיה פועם בלב היהודים לגלות את עקבות עשרת השבטים ובני משה, הנמצאים מעבר לסמבטיון, והידיעות שהיו נפוצות על בני הרכבים, "יהודי כיבר", גרמו לעיצום האגדה מסביב ליהודי תימן ורבים שגו בדמיונם לחשוב שאילו הם השבטים הנידחים המבוקשים!

שורשים לאגדה זו אפשר למצוא גם במציאות היסטורית. לפני כאלף ארבע מאות ועשרים שנה (בערך ד' רפ"ה) עמד מלך יהודי בתימן, יוסף דו נואס שמו, שהתגרה מלחמה בנצרות ובשליטי ביצנץ, רודפי היהדות ומשעבדיה. הוא הוכרע בקרב עם אלאצבח, מלך כוש, שהיה קנאי ואדוק בדת הנצרות ויצא להלחם במלך יוסף עפ"י בקשת קיסר ביצנץ יוסטינוס הראשון. אותה ממלכה יהודית סייעה במלחמתה ובמפלתה להתפשטות האיסלם אשר קם אחרי כן על משואותיה. אולם דווקא היהדות שהייתה נתונה תחת עול הנצרות, רקמה ממאורע זה אגדה, ושיקעה בה את מאווי הגאולה שלה. ולא לחינם תלה דוד הראובני, לאחר אלף שנים כמעט, את שליחותו הנכזבה, במלך היהודים בערב, כאשר העיד על עצמו שהוא ממדבר חבור ושהוא אחי המלך יוסף.

על כל פנים, מיעוט הקשרים של ארץ תימן בכלל ויהודי תימן בפרט, עם הארצות שמחוץ להם, וכן דבר היות יהודי תימן בעלי רמה תרבותית גבוהה מזו של יושבי הארץ, ודבר קנאותם הגדולה בשמירת מסורת אבותיהם, גרמו לכך שלא תמשך אליהם השפעה קלוקלת רצינית מבחוץ, וכך נשתמרו בהם נכסים ותכונות בעלי חשיבות מרובה לחקר המקוריות היהודית.

גלויות ישראל אחרות, באו זו בזו וגלות תימן כמעט שלא התערבה בשום גולה אחרת. גלויות אחרות ישבו רובן ככולן בארצות בעלות תרבות מפותחת שהשפיעה עליהם במישרין ובעקיפין, מה שאין כן גולי תימן, שהיו לא רק מובדלים מיושבי הארץ מרצון ומאונס, אלא גם מורמים מהם בתרבותם ולא באו בברית השפעתם. מבטאם של יהודי תימן, מנהגיהם, זמירותיהם וכיוצא, הינם אפוא מעיין חתום, שאותו יש לחקור וממנו צריך לשאוב כל הרוצה להגיע למקורות ישראל.

יהודי תימן לא הרבו לכתוב על עצמם, על חייהם בעבר ובהווה. אפשר שכתבו, אלא שאין כתביהם ידועים לנו, אם משום שעוד לא נתגלו ואם משום שאבדו בשעת גירושים וטלטולים, אבל סבורני שמיעטו לכתוב משום שלא ראו צורך בכתיבת היסטוריה. לעומת זאת שיקעו את עיקר מאמצי הכתיבה שלהם בעסקי התורה, בהלכה, במדרש ובאגדה.

רק לאחר שהגיעו ניצני השירה העברית הספרדית לתימן, החלו גם הם לעסוק בה, אם כי כעבור עשרות ומאות שנים. אין בידינו עדיין ידיעות מדויקות אימתי התחילו יהודי תימן לעסוק בשירה, אבל ידוע לנו שהיה תהליך של הסתגלות לצורת ביטוי זו, תהליך של חרזנות ופייטנות. ר' יחיא אלצ'אהרי חרז כבר חרוזים משוכללים, אבל רק כמה עשרות שנים לאחר כך נפתח מעיין השירה העצמית, הממשית יותר אצל יהודי תימן שנציגה המובהק הוא בלי ספק ר' שלום שבזי.

כאשר החלה תנועת ההשכלה באירופה, הגיעה נשיבת רוח ממנה גם עד תימן, בייחוד בעקב מסעם של ר' יעקב ספיר הלוי, החכם יוסף הלוי ואחרים. אז החלו יהודי תימן לכתוב את דברי ימיהם ואת מאורעותיהם. ביטוי מובהק להתחלה זו ניתן בחיבורי חיים חבשוש, אחיו סלימאן חבשוש, וסעיד אלערוסי. את כתביהם של החבשושים פרסם החכם ש.ד. גויטיין וחיבורו של אלערוסי עדיין מצפה לגואלו, כשם שמצפים לגאולתם עוד חיבורים תימניים אחרים.

עם עלייתם של יהודי תימן לא"י וישיבתם בה לצד אחיהם, שבי גלויות שונות, גבר רצונם לכתוב על עצמם ועל תולדותיהם. אגרות ר' יחיא קאפח "על נבכי תימן", החובר "שרידי תימן" לר' אברהם אלנדאף, שתי חוברותיו הנלבבות של מר א. טביב "גולת תימן" ו"שבי תימן", וכן הקובץ "מתימן לציון", ומחקריהם של המשכילים התימנים הצעירים (מ. קהתי, יהודה רצהבי, יצחק דמתי ושמעון גרידי), הם ביטוי לרצון הזה.

ברור שכל מה שנכתב ונחקר עד כה, עדיין אין בו משום שלימות, ומוטל על כולנו להוסיף לאסוף ולעשות עד שנזכה לראות את כל פרשת חייהם של יהודי תימן, את כל נכסי הרוח ששמרו עליהם, בעבר ובהווה, כתובים ומכונסים ומצויים בידי כל קורא, למען יעמדו לדור הזה ולדורות הבאים. כי גולת תימן הולכת ומתחסלת בזכות העלייה לא"י. גם אלו שעוד נשארו שם הולכת וגוברת עליהם ההשפעה מבחוץ ובייחוד מארץ ישראל המתחדשת. העולים מתימן לארץ נוטים לפרוק מהר את מחלצותיהם וללבוש את המחלצות החדשות של הישוב העברי בארץ; לפיכך מצווים אנו לעשות מהר, להציל בעוד מועד את כל הניתן להצלה בטרם ימחה וירד לתהום הנשייה.

וכאן ראוי לציין שעצם ההתעוררות בין עולי תימן שבא"י לכתוב על עצמם באה בעקב התעוררותם של אחרים לכתוב על התימנים. ד"ר אריך בראואר, א.צ. אידלזון  "ר ש.ד. גויטין, א. יערי ואחרים, הם ממעוררי הרצון הזה. רוב החוקרים הצעירים מבין עולי תימן הינם תלמידי קודמיהם וממשיכי דרכם.

אלמלא באה ההתחלה לא היה בא ההמשך, ועל כן הבה ונחזיק טובה למתחילים, שהדליקו בנו את אש הרצון לדלות מעצמנו את כל הניתן להידלות.