שמואל כהן עראקי

בספרו "הולך בתום" כותב על ישראל ישעיהו

"...המנהג היה כך: ילד שהגיע תורו, היה מוזמן לעלות לתורה בשישי, ואחרי כן לתרגם את ההפטרה. לשבת השנייה היה מתרגם את פרשת השבוע. וכן על זה הדרך וכל ילד בתורו, ומנהג זה נמשך עד ימינו אלה גם בארץ ישראל, אצל עדת תימן.
הילדים היו מתערבים בינם לבין עצמם, כעין תחרות: מי אשר ישגה בתרגום, ייתן לחברו חלק מחבילת הממתקים שמקבל הילד מאביו, לאחר שגמר לתרגם בלי שגיאות.
ילדים שהיו שוגים בכמה מילות הקריאה בתורה או בתרגום, היו יוצאים מאוכזבים משום שלא היו מקבלים את הפרס, את חבילת הממתקים.
כך אני הייתי מתחרה עם חבר נעורי לחדר הלימודים, ישראל ישעיהו ז"ל, אשר הילדים היו מקנאים בו, כי בשעה שהיה עומד לתרגם הפרשה, לא היה שוגה באף מילה אחת.
אני הייתי שוגה במילה אחת או שתיים והוא היה מתאכזב. היה רואה שאבי מוסר את החבילה הקטנה של הממתקים ובא לתבוע ממנו בעד ההתערבות, בתוקף, בלי שום ויתורים, ובצדק. למדנו יחד גם עם אחיו, חיים שר-אבי ז"ל.
ישראל היה אחד התלמידים החריפים בכיתה ובחריפותו הוא עלה על כל הילדים, לא רק בקריאה, אלא גם בכתיבה. היו בו תכונות מיוחדות. חריפותו ופקחותו, כישרונו וזכרונו הבלתי רגילים הפליאו את כל הילדים. כולם היו מקנאים בו.
מי יכול היה אז לנבא, שעתיד הוא להיות שר בישראל ויושב ראש הכנסת ? ואף אני עצמי, לא שיערתי שאהיה פקיד בעיריית חולון".

...בתימן, ב-3 לפנות בוקר היה ישראל ישעיהו מצטרף לצעידה עם חבורת ידידיו שהלכו בדרך לבית הכנסת, ואילו הוא היה פונה לסמטה בה לימד הרב מורי יחיא אל קאפח בישיבה.
אנחנו היינו חברים ושכנים בתימן.
כילדים, הייתי נגרר אחרי חברים אחרים, אבל הוא תמיד אהב מאוד ללמוד. לא רצה לבזבז את זמנו במשחקים. הייתה לו מתנת אלוהים. היינו יושבים בלימודי החדר על מחצלאות קרועות, ומשם הוא הגיע להיות מנהיג דגול, לא יכולנו אפילו לחלום על דבר כזה.
כשרצה לעלות ארצה נסע יחד עם אחי, אהרון כהן עראקי, מתימן לעדן בפעם הראשונה, אך ללא הצלחה. בפעם השנייה נסעו לנמל בחודידה, משם היה קרוב יותר לעדן. הוא העביר איתו ילדים יתומים ואח"כ הצליח אחרי הרבה תלאות, לעלות ארצה.
אני זוכר כבר בארץ, שהוא היה מזכיר מועדון "עזרת אחים" ברחוב מאה שערים והמשכו חסן-בק. יוסף שפרינצק בא ומסר מכתב עבור ישעיהו. במכתב הזמין אותו אליו, לשכנעו לארגן את התימנים להיות חברי מפלגה. וכך הוא עשה.
ועוד אני זוכר, כשרינה רעייתו הייתה בהריון ראשון, הוא החליט שיש לו בן והיה מוכן להתערב על כך אתי. ואמנם נולד לו בן. כנראה שהייתה לו רוח נבואית !