| |
רעיתו - רינה
ישעיהו לבית בדיחי
רינה ישעיהו,
נולדה ביום שישי ז' בתשרי תרע"ד
8.10.1913 בצנעא,
בירת תימן, ונפטרה בח' באב תשמ"ו
13.8.1986, בישראל
.
רינה עלתה ארצה
עם משפחתה, משפחת בדיחי, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בעודה
בת שלוש
שנים בלבד.
בשל המלחמה, ידעו
רינה ובני ביתה חיים קשים ונדודים רבים. הם הגיעו, דרך
הים, ליפו
וגרו בין ערבים.
התורכים גרשו
תושבים יהודים ממקום למקום וכך מצאו עצמם בכנרת, ביבנאל, בצפת, בזיכרון
יעקב ובמקומות אחרים, כאשר הם חיים חיי רעב ועוני
.
לאחר הכיבוש
הבריטי חזרה רינה יחד עם משפחתה לנווה צדק שביפו.
רינה למדה בבי"ס
אליאנס שבסוזאן דלאל, ובבחרותה הייתה לאחות רחמנייה.
היא הצטרפה ל"עזרת
אחים", אגודה לעזרה הדדית לעולים מתימן, אשר פעלה בתל
אביב, שם
הכירה את מזכיר האגודה והמרפאה, ישראל ישעיהו בעלה לעתיד, איתו
שזרה את
כל חייה.
רינה ומשפחתה,
עזבו את נווה צדק זמן קצר לאחר מאורעות 1929. הם חיפשו מרחב
מחיה וקנו
חלקת אדמה, בתוך החולות הרבים ובנו את משכנם החדש בצפון תל אביב
ליד חוף
הים, לידו נבנה לימים נמל תל אביב.
בנישואיה, צרפה
גם את ישראל בעלה למגורים בצריף שבחצר אחת יחד עם אמה, אחותה ואחיה, ליד
הנמל.
לאחר כחמש שנים,
עזבו השניים את צריפם והקימו בית בעיר חולון, בו גרו עד
יומם
האחרון.
מי שהכיר את רינה
ועקב מקרוב אחר הליכותיה, יכול למנותה בין האמהות למופת, מצניעות הלכתה
ועתירות המעשים הטבועים בחותם היהודי הנעלה, של אשת חיל מי
ימצא.
חריצותה
ומסירותה, הובילוה לניהול ביתה ולגידול ילדיה בנאמנות אין קץ. הייתה
סבתא
אהובה לנכדיה ואף זכתה בחייה לנינה, שילה, מנכדה הבכור רענן.
עוד משחר נעוריה,
אהבה בעלי חיים וצמחים. תרנגולות ואפרוחים היו לה בלול
המשפחתי
וכלב נאמן ליווה אותה תמיד.
בחצר ביתה הקימה
גן פורח, ממנו נהנו בני הבית ואורחיו והוא אף הקנה לה פרס
על יופיו.
רינה ניחנה בקול
חם וערב והייתה מנעימה מזמירותיה בקביעות בכל האירועים
המשפחתיים, בחגים ובכל עת שנתבקשה. לעיתים מזומנות, ניתן היה לשמוע אותה
שרה גם
כשעסקה במלאכות הבית השונות וגם כאשר שקעה במלאכת הרקמה והתפירה,
ושאר
עבודות היד שהיו לה לתחביב ולהנאה.
רינה גילתה עניין
רב במתרחש בציבור ובמדינה, התייצבה ללא חת, לימין בעלה, ליוותה אותו
בקביעות, ותמכה בו בכל שלבי עלייתו בסולם החברתי והמנהיגותי.
הייתה שותפה
נאמנה למאבקיו ולהצלחותיו, וראתה בו רב חובל מסור, חכם ונאמן, של ספינת בני
שיבטה התימנים, של תנועת הפועלים, של בניין המדינה והאומה, אשר הוא היה אחד
מראשיהם הבולטים ביותר.
אצילות נפשה של
רינה, דמותה הספוגה רוח יהודית שורשית, עטורת חן ויופי, בלטו לעין כל.
ביתה היה תמיד
פתוח לרווחה. צאצאיה אבינועם, נעמה וגלעד, היו כשתילי זיתים
סביב
שולחנה, וידידים רבים מצאו עצמם, בעיקר בשבתות ובחגים, נהנים מתחושת
הבית
הנפלאה, שהייתה שורה בביתה כל העת.
בלכתה, הותירה
כאב, חסך וגעגוע, לימים של חום ושמחה.
|
