יהדות תימן
תורה לאכסניה שלה
דברים בטקס הענקת שישים מלגות עידוד
לסטודנטים מן העדה התימנית, הלומדים
באוניברסיטאות ובטכניון
"הפועל הצעיר" 12.6.1962
מעולם לא היו
יהודי תימן עמי הארץ, הם למדו בעצמם ולימדו בניהם תורה ככל שהשיגה ידם.
מעולם לא הפריע אותם העוני החומרי לעשות חיל בלימודים. מרבית חכמיהם היו
בני עניים ואף חיו כעניים כל ימיהם. אולם משום שארץ תימן הייתה מנותקת מן
העולם הגדול, לא עברו על תימן, ובכלל זה על יהודי תימן, זרמי ההתפתחות
ההשכלתית, ובייחוד הטכנולוגית, שמקורם ארצות אירופה ואמריקה. לעומת זאת הם
השקיעו את עצמם בלימוד המקרא בעזרת המפרשים המסורתיים רש"י, רס"ג,
אבן-עזרא, רד"ק ואחרים.
הוכחה לכך יש בעובדה, שבחידוני התנ"ך המתקיימים
בארץ הולכים יוצאי תימן בראש. רבי יחיא אלשיך והח' יעקב חומרי ואחרון אחרון
חביב הצעיר חיים פנחס, שזה עתה הוכתר כחתן התנ"ך של צה"ל, אינם מקרים
נדירים בין התימנים. כמוהם יש ודאי רבים. יהודי תימן שקדו גם על לימוד
התורה שבע"פ אלא שמחמת דוחקם וקוצר, רוחם נאלצו להמעיט בלימוד הגמרא
ולהעדיף את המשנה והפוסקים, הרמב"ם והרמב"ן, כדי לדעת מה אסור ומה מותר,
באופן ברור וחד משמעי. ואילו את צימאון נפשם הרוו במדרשים ובקבלה. מאידך,
מצאו פרנסתם בעמל כפיים, שהייתה בו גם תבונת כפיים. הם היו בעיקר צורפים,
אורגים, רוקמים ובעלי שאר אומנויות שהן בחזקת אמנות. משבאו לארץ נתברר להם,
שאינם יכולים להתקיים ולהשתתף בבניין הארץ אלא בעמל כפיים בלבד, כלומר
בכוחם הפיסי ובלי השתתפות פעילה של התבונה ויצר היצירה. וזה שמונים שנה שהם
מרווים את הארץ בזיעה ובעמל, עובדים קשה ומשתכרים מעט, בשל כך הם נשארו
תקועים ברובד התחתון של הפירמידה הכלכלית החברתית והאינטלקטואלית. לפני קום
המדינה לא נראה שום סיכוי שמשהו ישתנה לטובה במצבם זה. אדרבא, חל שינוי
לרעה, חלה ירידה בלימודי התורה והדת במידה שעוררה דאגה מרובה. רק מעט מאוד
נעשה כדי לעצור במגמת הירידה.
אנשי החינוך הדתי, ובעיקר סמינר מזרחי, טיפחו
כמה צעירים שיהיו מורים. מאידך סייעו אנשי לב, מקרב הישוב, לכמה צעירות
תימניות, שסיימו לימודיהן כמורות וגננות. כל אלה יחד לא עלה מספרם על מספר
אצבעות שתי הידיים. ועוד בימים ההם, לפני כ-20 שנה נתקשרה שיחה ע"ד הדאגה
הזו עם המנוח ברל כצנלסון, והוא הלך אל המנוח יוסף שפרינצק. והציע לו
שהועה"פ של ההסתדרות יקים קרן, שתעודד הליכתם של נערים ונערות יוצאי תימן
וארצות מזרח, לבתי ספר מקצועיים וחקלאיים ובעיקר לבתי מדרש למורים, מורות
וגננות. סבורים היינו שעם ריבוי מספר המורים, המורות והגננות מקרב התימנים
הם יהיו משכילי הרבים ויאירו באור תורה את משכנותינו. הקרן קמה אז והיא
קיימת ופועלת עד היום. בזכותה גידלנו דור של מחנכות ומחנכים המונה מאות
רבות. באותו זמן נתקלנו במכשול חמור ביותר.
היה קשה למצוא תלמידים מועמדים
שסיימו לימודיהם בבתי ספר עממיים, כיוון שהיו עוזבים את בית הספר העממי
אחרי כתות ד' ה'. גורמי העזיבה היו מרובים וביניהם גם חוסר היכולת לשלם בעד
הלימוד. אף המעטים שסיימו היה מטענם דל למדי. עם קום המדינה, ואחרי שהוחק
חוק חינוך חובה חינם בבתי ספר היסודיים, חלה תמורה מכרעת. משנה לשנה הלך
וגדל מספרם של התלמידים, המסיימים לימודיהם בבתי ספר יסודיים, וביניהם רבים
המבקשים, הרוצים והראויים להמשיך לימודיהם בבתי ספר על יסודיים. היה ברור
שבלי חינוך על יסודי לא נגיע להשכלה גבוהה. במשך כמה שנים הגברנו לחץ על
מוסדות המדינה, שיושיטו עזרתם למחוסרי אמצעים, מקרב בני העולים והעדות,
הרוצים בהשכלה על יסודית. כך קם בשנת תשי"ד מפעל הסטיפנדיות מיסודן של
הממשלה והסוכנות במטרה לסייע לבניהם של העולים והעדות שירכשו לעצמם השכלה
על יסודית ולאחר מכן גם גבוהה.
על אף האמצעים המוגבלים, שעמדו לרשות המפעל
הזה, נתנה פעולתו תוצאות מבורכות. בשנת תשכ"א היה תקציבו 600 אלף ל"י בלבד
ומעזרתו נהנו אותה שנה למעלה מחמשת אלפים תלמידים/ות, שכ-80 אחוז מהם יוצאי
אסיה ואפריקה וביניהם 841 יוצאי תימן ועדן. מהם 493 למדו בבתי ספר תיכוניים
עיוניים, 159 בבתי"ס חקלאיים, 160 בבתי"ס מקצועיים ו-29 בבתי"ס גבוהים,
בכללם בתי מדרש למורים. בינתיים חלה התקדמות נוספת, שאף היא בעלת ערך
מכריע. ביוזמת משרד החינוך הונהג שכר לימוד מודרג בבתי הספר העל יסודיים.
בשנתיים האחרונות עושה משרד החינוך ניסוי רב חשיבות, ע"י הקמת הפנימייה
למחוננים, שלתוכה נקלטו 160 תלמידים ותלמידות מקרב יוצאי ארצות המזרח
וביניהם, כמובן, גם בני תימנים.
