שירת שבזי

 

ישראל ישעיהו פרסם פרקי מחקר על ייחודה ותפארתה
של שירת המשורר התימני הדגול, רבי שלום שבזי.

 

 

 

 

מתוך פרקי מחקר על ייחודה
של שירת שלום שבזי - תשל"ו

מוטיב השמחה והניגון בשירת שבזי

ישראל ישעיהו 

 

כאשר אנו באים לתהות על ייחודו ותפארת גדולתו של הר"ש שבזי, עלינו לתת דעתנו על מאורעות תקופתו. לפי המקורות שבידינו הוא חי בתקופה שבין שנת שע"ט לבין שנת ת"ס, 1619-1700 למניינם. (על זמן פטירתו ישנן גרסאות שונות).

הוא נולד באחד הכפרים שבסביבות העיר תעז ובמותו נקבר באותה עיר. הוא נדד בין קיבוצי יהודים בתימן, הגיע לעיר צנעא, בירת תימן, התאהב שם בחכמיה ובתורתם ורכש לעצמו מלוא אהבתם.

בחייו האישיים, כנראה בצעירותו, (בהיותו בגיל 25-35 בערך, בין השנים ת"ד-תי"ד) קרה אסון מחריד, כשבתו שמעה, בעודה רכה בשנים, נלקחה ממנו בכוח הזרוע על ידי המושל הערבי כדי להיות לו לאישה ובשעה שהובלה על ידי חוטפיה כרעה ומתה.

אף יתכן שמאורע זה השפיע על מהלך חייו, גרם לו לנטוש כפר מולדתו ולעבור לעיר תעז וגם שם לא הייתה לו מנוחת נפש ולכן הרבה בנדודים.

בשנות ת"ח ות"ט היו גזירות חמלניצקי באוקראינה ויש להניח, ששמען הגיע גם אל יהודי תימן, דרך מצרים ואולי גם דרך קושטא. ואם שמעו לא הגיע, שמעו של שבתי צבי, שגזירות ת"ח ות"ט היו מאיץ עיקרי לתנועתו, ודאי וודאי שהגיע. יתר על כן ר"ש שבזי ובני דורו, תלו ככל הנראה, תקוות מסויימות בשבתי צבי, בלי שנתפסו לתנועת השבתאות.

בשיר "אדון הכל מחיה כל נשמה" אנו מוצאים:

זמירות מכנף ארץ שמענום, צבי צדיק במזרחה וימה.

ישרים הולכים תמיד ביושר, נקיים הם בלי עוון ואשמה.

שמועתם לטוב, כולם ברורים, ולהם נכספה נפשי בתימא.

צרי גלעד שלח לנו ידידי, בציון נשמחה גבר ועלמה.

ועל כולן עלתה "גלות מוזע", הלא היא הגירוש ההמוני של היהודים מהעיר צנעא ומכל ערי תימן אל חבל מוזע, בשנות תל"ט-ת"ם, שזעזעה את יהדות תימן וגרמה להכחדת כשלושים אחוז מהם ולהשמדה גמורה של אוצרות ספריהם וחיבורי חכמיהם. על אותה גזירת גלות חיבר ר"ש שבזי את שירו "וצלנא האתף אלאלחאן".

מאורעות אלה, שר"ש שבזי נטל חלק בהם, בגופו ובנפשו, הסעירו את לבו סערה גדולה. אך סערה זו לא סחפה אותו לתוך הגל של קינות ואנחות שהזמן היה ראוי להן, ולא נהג כדרך שנהגו חכמי תימן לקונן בבוא עליהם צרות ומצוקות. אדרבה הוא אזר עוז לצאת חוצץ נגד הדיכאון, הייאוש ואזלת היד, שהקינות והאנחות משרות על הציבור. כנגד זה קם הוא לעורר את הלבבות להאמין בישועה שתבוא, ולהיכון לקראתה בשמחה וניגון, על אף כל הצרות, הגזירות והייסורים.

תמוה הדבר שהחכמים והחוקרים שעסקו עד כה בשירת שבזי, ובכללם חכמי תימן שחיברו עליה מבואות ופירושים, לא התעכבו כראוי על מוטיב השמחה בשירתו, שלדעתי הוא אצלו עיקר ויסוד, או לפחות אחד היסודות העיקריים. לא זו בלבד אלא שזהו כנראה סוד כוחה והשפעתה של שירתו ושל אישיותו על יהודי תימן ועל הלכי רוחם ודרכי מחשבתם.

על השיעור המופלג של השפעתו תעיד העובדה, שלא בלבד המוני העם, בשגרת דיבורם, אלא גם תלמידי חכמים כינו את כל השירים שבדיואן "שבזיאת", אף על פי שרבים מהם היו משל משוררים אחרים, שקדמו לר"ש שבזי, ובכללם שירים לר' יהודה הלוי ומשוררי ספרד אחרים.

מן המפורסמים הוא שיהודי תימן היו שרויים בתנאי חיים המנמיכים את הרוח ומדכאים את הנפש. אף על פי כן ראינו ושמענו אותם שרים ורוקדים משירי שבזי בדבקות ובהתלהבות, התבסמו במילות השיר ובניגונו ותוך כדי השיר היו עושים אתנחתא ומזכירים ביראת כבוד ורוממות את "מארי סאלם זכותו תגן עלינו".

ר"ש שבזי ביקש לכבוש ליבם של בני דורו לעבודת השם בשמחה, ולאמונה בביאת הגאולה, מתוך שמחה שירה וניגון.